מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות כ״א:ב׳

מהדורה: תורת-אמת

מקור משנה תורה, הלכות אישות כ״א:ב׳
2 דָּחֲקָה עַצְמָהּ וְעָשְׂתָה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ הַמּוֹתָר לַבַּעַל. הָיָה לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה אֲפִלּוּ הָיָה לָהּ כַּמָּה שְׁפָחוֹת אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת לְבַטָּלָה בְּלֹא מְלָאכָה שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. אֲבָל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֶלָּא לְפִי רֹב הַמָּמוֹן מְמַעֶטֶת בִּמְלָאכָה:
פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות כ״א:ב׳
2 דחקה עצמה וכו'. בפרק מציאת האשה כתובות דף ס"ו נחלקו רבי עקיבא ותנא קמא בהעדפה ע"י הדחק ופסקו בהלכות בשם רבינו האיי גאון ז"ל כתנא קמא דאמר שהוא לבעל. עוד שם בגמרא בעי רב פפא עשתה לו שתים בבת אחת מהו בעי רבינא שלש וארבע מהו תיקו ולא נזכרו בעיות אלו בהלכות ולא כתבן ג"כ רבינו ואפשר שהם סוברים דאתיין אליבא דרבי עקיבא ואין הלכה כמותו:
3 היה לו וכו'. במשנה פרק אף על פי כתובות דף נ"ט: רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ובגמרא הלכה כרבי אליעזר: